האם הסכם חייב להיות בכתב והאם חייב הוא להיות חתום?
לא פעם שומעים אנו אמירות, לפיהן, אמנם דיברנו וסיכמנו, אך לא כתבנו ולא חתמנו, ולכן אנו לא מחויבים.
זוהי אמירה נכונה, אולם רק באופן חלקי ביותר.
ראשית, ברוב תחומי החיים שלנו, הדין אינו מחייב הסכם בכתב, כדי שיקבע שיש הסכמה מחייבת בין צדדים. כלומר, במקרים אלה די בהסכמה בע"פ או בהסכמה ע"י התנהגות, כדדי שיקבע שישנה הסכמה מחייבת בין צדדים.
רק בתחומים מסוימים והבולט שבהם הינו מכר נדל"ן (נא לשים לב – מכר ולא השכרה, למשל).
הדין מחייב מסמך בכתב, כדי שיקבע שהייתה הסכמה מחייבת בין הצדדים.
האם בנוסף למסמך בכתב יש צורך גם בחתימה?
ברמה העקרונית, התשובה היא כן. אם כי בהיעדר חתימה, יש צורך להוכיח גמירות דעת בדרך אחרת, שהרי החתימה היא סממן של גמירות דעת.
הערה לסיום:
רצוי שכל הסכמה תהיה בכתב, גם שהדין אינו מחייב מסמך בכתב. שהרי מסמך עוזר לבדוק, מה היו הסכמות הצדדים ויש פחות צורך לשמוע ראיות חיצוניות לגבי ההסכמות שבין הצדדים.
אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ /טיפול משפטי, אשר אמור להתקבל מעורך דין.
