לא פעם עורכי דין נשאלים ע"י לקוחותיהם שאלה זו, וזאת באחד משני מקרים: האחד, כאשר השואל מתכנן להפר זכרון דברים, והוא רוצה לדעת, עד כמה העניין בעייתי. השני, כאשר השואל מבקש לוודא שזכרון הדברים, אשר עליו חתם, לא יופר ע"י הצד שכנגד. הערה מקדימה: ישנם תחומים (כמו, למשל, תחום מכירת מכוניות), בהם המסמך היחיד הנחתם מכונה "זכרון דברים", ואילו ישנם תחומים (כמו מכר של דירה), בהם גם כשנחתם זכרון דברים, נחתם אחריו גם חוזה (אגב, חוזה והסכם הם שני מילים נרדפות). תשובה: בעקרון, זכרון דברים הי

לא פעם שומעים אנו אמירות, לפיהן, אמנם דיברנו וסיכמנו, אך לא כתבנו ולא חתמנו, ולכן אנו לא מחויבים. זוהי אמירה נכונה, אולם רק באופן חלקי ביותר. ראשית, ברוב תחומי החיים שלנו, הדין אינו מחייב הסכם בכתב, כדי שיקבע שיש הסכמה מחייבת בין צדדים. כלומר, במקרים אלה די בהסכמה בע"פ או בהסכמה ע"י התנהגות, כדדי שיקבע שישנה הסכמה מחייבת בין צדדים. רק בתחומים מסוימים והבולט שבהם הינו מכר נדל"ן (נא לשים לב – מכר ולא השכרה, למשל). הדין מחייב מסמך בכתב, כדי שיקבע שהייתה הסכמה מחייבת בין הצדדים.